<h1>הבתים — שערי בשר בחלב שער שביעי</h1>
<h2>דף צז.</h2>
קדירה שאינה בת יומה אעפ"י שמה שפולטת היא נותנת טעם לפגם אסור לבשל בה לכתחלה, גזירה משום קדירה בת יומה, ואם בשל בה מותר. יש מי שאמר שמותר לבשל בקדירה מאותו מין האחר, שאם היתה הקדירה חולבת ובשולו בה בשר מותר לבשל בה בשר אחר כך, שמין הראשון בטל הוא, ויש מי שאמר שהיא אסורה עולמית, אין יכול לבשל בה מין ראשון אפילו למחר גזירה משום בת יומה, וממין שני אינו יכול לבשל שהמין הראשון במקומו עומד, ואם היא קדירה של מתכת צריכה הגעלה. והרב בעל העיטור כתב קדירה הבלועה מגוף האיסור כגון קדירה של גוים או בלועה מחלב ודם או קדירה חולבת שבשלו בה בו ביום בשר, אם בשל בה אחר כך היתר, אעפ"י שהקדירה אינה בת יומה אסורה גזירה משום בת יומה כדרך שגזרו בגיעולי גוים, אבל דבר שאין גוף האיסור בלוע בתוכה כגון כף חולבת וזולתה שאינה בת יומה שאין בה איסור אלא גזירה מדרבנן, אין גוזרין בו משום גזירה בת יומה, נראה דעת הרב שמותר לבשל בה מהמין הראשון למחר, והדעת השני נראה לנו עיקר. [מצאתי בס"א דין דהא דאמ' נותן טעם לפגם מותר, ה"מ במה שכבר נתבשל לתוך הכלי ההוא שאין לאסרו בדיעבד, אבל הקדירה והכף אסורה שאין לבשל בהן לכתחלה יותר, ואם עבר ובשל מותר כיון דנותן טעם לפגם].
קדירה שבשל בה בשר אין מבשלין בה חלב, ואם בשל מטעימין אותה לנכרי אם יש בה טעם בשר אסור ואם לאו מותר, יש מי שאמר הקדירה שנתבשל בה החלב הואיל ולא מצאו טעם בשר בחלב והחלב מותר, [מותר] לבשל בקדירה חלב ואין חוששין שמא בדפני הקדירה נבלע מטעם בשר בחלב, הואיל ואין טעם הבשר נכר בחלב, מה שבדפני הקדירה בטל במיעוטו, ויש מי שכתב אסור לבשל בה לא בשר ולא חלב שהטעם הראשון שבדפני הקדירה הוא בלוע עתה מבשר וחלב, אם היא של חרס אין לה תקנה אלא שבירה ושל מתכת צריך הגעלה, וזה נראה עקר וכן ראוי להורות.
ומי יטעום את התערובת, אם היה בשר בחלב או יין נסך ויין ערלה וכלאי הכרם שנפלו לדבש, או בשר שקצים ורמשים שנתבשל עם הירק וכיוצא בהם, טועם אותם הגוי וסומכין על פיו, אם אמר אין בו טעם או שאמר יש בו טעם וטעם רע הוא והרי פגמו, הכל מותר, והוא שלא יהיה סופו להשביח, לר"ם. מלשונו שמענו שסומכין על דברי הגוי גם בנותן טעם לפגם.
<h2>דף צז:</h2>
קדירה של גוים שנודע שבשלו בה באותו יום ובשל בה ישראל דבר שלא מאותו המין מטעימין לנכרי, אם אמר שיש בו טעם האיסור אסור ואם לאו מותר, ואם בשלו בה מאותו המין או היה במקום שאין בו גוי שיטעום התבשיל שעורו בששים. יש מי שכתב צריך ששים בכל הקדירה שבכל הקדירה משערין כדרך שאמרו בכחל, ויש מי שכתב משערין לפי הפליטה באומד יפה, ואינו דומה לכחל, שכחל הוא כאלו חתיכת איסור כל זמן שלא עשו בו מה שראוי לעשות כמו שביארנו, לפיכך משערין בכלו, והר' יוסף אבן פלט כתב שכף חולבת שנתנו אותה לתוך קדירה של בשר או קדירה שבשלו בה בשר ואחר כך חלב או חלב ואחר כך בשר הואיל וחוזרת להכשרה על ידי הגעלה משערין באומד יפה כפי הפליטה, אבל קדירה של חרס שאינה חוזרת להכשרה הרי היא כלה כחתיכת איסור ומשערין בכלה, וכן דעת הראב"ד, הר' שלמה פסק כדעת הראשון שמשערין בכלה, והרב בעל העיטור פסק כמו שפסק הר' יוסף אבן פלט, וכך שמעתי מרבותי שכן נתפשט המנהג בארץ הזאת, ושמעתי מאחד מחכמי לוניל שכן היו נוהגין שם בעיר לוניל. ויש מי שאמר שאפילו בכלי חרס משערין אותה באומד יפה אם יש בו ששים כשיעור הפליטה, וטוב להחמיר. וכאשר בדקתי במה שביאר הר"ם בענין כחל אשר מזה דקדקו והוציאו איסור בכף חולבת לשער בכלה, ראיתי כי מה שנאמר בענין הכחל הוא שהקלו בו במה שאמרו שמשערין בגוף הכחל לא במה שיצא ממנו, שהיה לנו לומר הואיל והכחל הוא כחתיכת בשר בחלב שנשער בכל שעור הכחל כשהיה בעת שנפל לקדירה, ועל זה אמרו שאין משערין אלא במה שהוא עכשו, ואין משערין מה שיצא ממנו באותו שעור, וזה לשון הר"ם אין משערין בו אלא כמו שהוא בעת שנתבשל לא כמו שהיה בעת שנפל, ולפי ביאור זה אין ללמוד ממנו אסור לכף חולבת ולא לקדירה.
